נעלים

יֶלֶד עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת מְחַכָּה לָצֵאת לְהַמְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ. שֶׁלּוֹ. נַעַל אַחַת כְּחֻלָּה וְאַחַת אֲדֻמָּה, זֹאת הַשִּׁגְרָה, זֶה סִגְנוֹן, לְמִידָה עַל מָה וְאֵיךְ מַתְאִים לִי, נָעִים, וְזוֹרֵם לִי. אוּלַי בְּדִיקָה שֶׁל שִׁלּוּבִים מָה אֶפְשָׁרִי וּמָה פָּחוֹת. אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה נִרְאֶה קְצָת מַצְחִיק, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיַּגִּידוּ לְךָ מַשֶּׁהוּ, שֶׁיִּתְיַחֲסוּ כִּי זֶה מְיֻחָד וּבְדַכּ הַצֶּבַע הוּא זֵהֶה. אַתָּה אוֹהֵב?! יֹפִי זֶה בֶּאֱמֶת צִבְעוֹנִי, יְצִירָתִי, מַתְאִים לְךָ. תֵּלֵךְ כָּכָה. זֶה לֹא פּוֹגֵעַ לֹא בְּךָ וְלֹא בְּאַף אֶחָד אַחֵר. תֵּלֵךְ הַיּוֹם עִם נַעַל אַחַת אֲדֻמָּה וְאַחַת כְּחֻלָּה וְאִם מָחָר תִּרְצֶה לְנַסּוֹת אָפְנָה חֲדָשָׁה, אֲנִי אֶסְתַּכֵּל וְאֶתְרַגֵּשׁ מִמְּךָ.